ההכרה בכך שאנו זקוקים או מעוניינים בקבלת עזרה ותמיכה נפשית היא לרוב תוצר של תהליך פנימי ארוך, תהליך בו אנו למדים שיש דרכים נוספות בהן ניתן לתפוס ולהבין את המציאות היומיומית. לרוב הפניה לטיפול קורית בעקבות משבר, מצוקה שאנחנו נמצאים בה כבר מזה זמן. בתחילה באופן טבעי, אנחנו מנסים להתמודד בשיטות המוכרות לנו, אבל ככל שאנחנו מבינים שאנחנו מתקשים להתמודד לבד, יש סיכוי שנרצה עזרה.
מה זה אומר על מצבנו כשאנחנו מגיעים לטיפול? התחושות יכולות להיות שונות ומגוונות. יש מי שיגיע לטיפול כשהוא חדור מטרה להצליח ולהביא מזור לרחשיו הפנימיים, ויש מי שיגיע כשספקות רבים מציפים אותו, מעין תחושה של “ננסה, מה כבר יכול לקרות”. טבעי שיהיו רגשות מעורבים ואין דרך שהיא לא נכונה.
יצירת קשר חדש
מפגש עם פסיכולוג דומה בצורה מסוימת לפגישה עיוורת; איננו מכירים או יודעים במי נפגוש. כמו תמיד במפגש עם אדם חדש פרטים קודמים שנאסוף מן האינטרנט כגון התמחויות, ניסיון עבר, תמונה ושיחה טלפונית מקדימה יכולים להוות סימנים בלבד האם הקשר הזה נועד להימשך, האם הוא עתיד להיות משמעותי ולעזור לנו, להיות איתנו באופן שנכון לנו.
איננו מכירים את האדם היושב מולנו, אם פנים אל פנים, או, עקב המצב ובגלל הסגר העכשווי, מעבר למסך או קו טלפון, והנה עלינו לגלול בפניו את כל רחשי לבנו. האמנם? מרבית הסיכויים שזה לא יהא הדחף הראשוני שלנו וזה טבעי לחלוטין. ספקנים או חדורי מטרה, ייתכן מאוד שהפגישה הראשונה, כשנקבע אותה, תרגיש לנו מעט משונה.
דעו כי טיפול פסיכולוגי מצריך כמו בכל קשר אנושי את יצירתה של מערכת אמון שנבנית עם הזמן ושל סביבה שנרגיש בה נוח ובטוח.
טבעי שלא נרצה לשים מיד את כל הקלפים על השולחן, ושכמו במפגש עם כל דמות חדשה וזרה שאנו פוגשים, נחוש קצת חששות או מבוכה לספר את המחשבות, הדאגות, מטענים ממאורעות עבר וכל מה שמטריד אותנו.
היכרות ראשונית
נפתח בדוגמה: מטופל מגיע לטיפול אצל פסיכולוגית כשהוא מתלונן על נדודי שינה. מבחינתו, בזה הרגע הוא סיפר את הבעיה – יש לו נדודי שינה, הוא נכון לטפל בהם ולשם כך הוא הגיע.
ניתן לטפל בדבר בצורות שונות, כגון בשיטות טיפול גוף-נפש שונות (מדיטציה, מיינדפולנס, החוויה הסומטית), אי אם די אר, טיפול קוגניטיבי התנהגותי, ביו-פידבק ועוד.
החל מהמפגש הראשון, גם אם המפגש מעט מביך ואולי אף כזה המציג את הבעיה בצורה “שטחית”, ייתכן שנתחיל להבין לעומק את טבעה של הבעיה, את העובדה כי נדודי השינה הם רק סימפטום חיצוני למאורעות אליהם אנו ממשיכים להגיב, או לפרשנויות שאנו נותנים להתרחשויות שונות בחיי היום יום, או לחוויות ותחושות שמטרידות אותנו.
ייתכן מאוד שנגיע לטיפול הראשון מבלי שבאמת נכיר את שורשי המצוקה שעמה אנו מתמודדים. הסימפטומים צפים מעל לפני השטח, בעוד שאנו איננו יודעים לשים את האצבע על מקור הבעיה.
האם אדם ששומר על “מסורות” שונות דוגמת נעילה חוזרת של הדלת או בדיקת הגז במטבח פעם אחר פעם, באמת מודע לכך שאלו שיטות שנועדו להרגיע אותו?
הפעולות שאנו מבצעים והתחושות שלנו, יכולים לסלול את הדרך אל עבר מסע מרתק מאין כמוהו -היכרות עם העצמית.
היו נכונים לעבור תהליך מחשבתי
בין שתהיו ספקניים לגבי מידת היעילות של הטיפול, ובין שתהיו סקרנים לגביו, התיחסות שתוכל לסייע לכם רבות היא פתיחות מחשבתית.
קל להגיד, קשה לבצע. נסו לרגע להרפות את הרצון להיות עם האצבע על הדופק, בשליטה על כל הנעשה. אופן הסתכלות נוסף, שונה משלכם עשוי לעיתים להועיל. בסופו של דבר אתם אלו שתחליטו מה נכון עבורכם ומה ברצונכם לקחת מהפגישה.
האם פנייה לטיפול יכולה להזיק? או שמא בכוחה לגלות בפנינו נופים חדשים וחוויות? בשביל לענות על השאלות אלו, מספיק צעד אחד קטן-גדול, והנה אתם בתחילתו של המסע.
