הכל אודות גניקומסטיה – ניתוח לתיקון חזה מוגדל לגבר

הקדמה – מהי בכלל גניקומסטיה?

גניקומסטיה הינו מצב שפיר של גדילת רקמות שד אצל ילדים או גברים. מקור המילה גניקומסטיה הוא ביוונית (גינקו=אישה, מסטיה=חזה), ופירושה ”חזה כשל אישה“. למרות שמצב זה מוזכר לעיתים רחוקות, הוא די נפוץ ומוערך כמשפיע על 40%-60% מהגברים.

השכיחות הגבוהה ביותר נמצאת אצל נערים בגיל ההתבגרות. גניקומסטיה יכולה להופיע בצד אחד של החזה או בשניהם וכמו כן יכולה להיות סימטרית או א-סימטרית.

מבין הגורמים לגניקומסטיה ניתן למנות:

גורמים פיזיולוגיים: שינויים טבעיים ברמות ההורמונים. מתרחש בעיקר אצל תינוקות שזה עתה נולדו ואצל נערים שהגיעו לבגרות מינית.

גורמים פתולוגיים: גניקומסטיה הקשורה למחסור בטסטוסטרון. חוסר איזון בין רמות הטסטוסטרון לאסטרוגן כתוצאה מעליה בייצור אסטרוגן או עליה בהמרה של אנדרוגן (הורמון זכרי) לאסטרוגן. גינקומסטיה יכולה להיגרם כתוצאה ממצב בריאותי לא תקין ומהשפעות לוואי של תרופות מסוימות. שימוש בסטרואידים וסמים בלתי חוקיים, המעלים את רמת האסטרוגן, גם כן יכולים לגרום לגניקומסטיה.

גניקומסטיה אינה בעיה רצינית, אלא אם כן היא סימן למצב בריאותי לא תקין ומוסתר. גברים ונערים הלוקים בה עלולים לחוש כאבים ורגישות באזור החזה. במקרים רבים גניקומסטיה תחלוף מאליה. אם היא נגרמה כתוצאה משימוש בתרופות או בסמים בלתי חוקיים, היא בדרך כלל תחלוף כאשר ייפסק השימוש בהם. בדרך כלל היא תטופל על ידי תרופות לאיזון רמת ההורמונים. בכמה מקרים ניתוח להסרת רקמות השד יהיה הטיפול המועדף.

גניקומסטיה – סימנים ותסמינים 

גניקומסטיה מתחילה כגוש קטן מתחת לפטמה העלול לגרום לרגישות מסוימת באזור זה. הסימנים האופייניים הם: רקמת בלוטת השד נפוחה, רגישות בשד ופטמה נפוחה, וזאת במיוחד אצל נערים בגיל ההתבגרות. במקרים מסוימים תתכן הפרשה מהפטמה.

נהוג לדרג את הגניקומסטיה ל-4 דרגות חומרה על פי מימדיה:

דרגה I – התפתחות קטנה, אך נראית לעין, של החזה. מורגש גוש קשה מתחת לפטמה וללא עור עודף.

דרגה II – ניתן לראות הרחבה מתונה של החזה ללא עור עודף.

דרגה III – ניתן לראות הרחבה מתונה של החזה עם מעט עור עודף.

דרגה IV – גדילה יוצאת דופן של רקמת החזה, עם עור עודף, ונראה כשד אישה.

קבוצות סיכון

בני נוער אשר הגיעו לבגרות מינית. הגיל הממוצע הוא 14

ספורטאים ובמיוחד אתלטים הצורכים סטרואידים ואסטרוגן

גברים מבוגרים

בעלי משקל עודף

בעלי מחלות מסוימות העלולות לפגוע באיזון ההורמונלי, או כאלה הנוטלים תרופה שאחת מתופעות הלוואי שלה היא גניקומסטיה.

תורשה משפחתית

גניקומסטיה – גורמים

גניקומסטיה נגרמת בדרך כלל כתוצאה משינויים הורמונליים, הנובעים מירידה בכמות הטסטוסטרון בהשוואה לאסטרוגן. קיימות מספר סיבות לחוסר האיזון ההורמונלי, הכוללות שינוי הורמונלי טבעי (בעיקר בגיל ההתבגרות ובגיל מבוגר), תרופות ומצבים בריאותיים מסויימים. בכרבע מהמקרים לא ניתן יהיה לאבחן את הסיבה לגינוקומסטיה.

איזון טסטוסטרון-אסטרוגן

הורמונים האחראים על ההתפתחות וה“תחזוקה“ של סימני המין אצל הגברים והנשים. טסטוסטרון אחראי על המאפיינים הגבריים, כמו למשל מסת שריר ושיער הגוף. האסטרוגן אחראי לתכונות הנשיות כולל צמיחת שדיים.

רוב בני האדם סבורים כי האסטרוגן הינו הורמון נשי בלעדי, אך למעשה גם גברים מייצרים אותו, ובאופן טבעי בכמויות קטנות. כמויות קטנות אלה של האסטרוגן אצל הגבר עוזרות בייצור הזרע, מסדירות את צפיפות העצם ושומרות על מצב הרוח. יש לו גם השפעה על בריאות הלב וכלי הדם. בקרב גברים אצלם רמת האסטרוגן גבוהה מידי ובלתי מאוזנת עם הטסטוסטרון, עלול הדבר לגרום לגניקומסטיה.

גיל הינקות – לאחר הלידה, אצל כמחצית מהבנים תיתכן גניקומסטיה בהשפעת האסטרוגן מהאם, אסטרוגן שלייתי או בתאום של שניהם. בדרך כלל הנפיחות שברקמת השד תיעלם בתוך שבועיים-שלושה מהלידה.

בגיל ההתבגרות – גניקומסטיה הינה שכיחה ומופיעה אצל כ-60% מהנערים שהגיעו לבגרות מינית. הגיל הממוצע להופעת גניקומסטיה הוא 14. התפתחות רקמת השד תהיה בדרך כלל א-סימטרית. היא שכיחה יותר אצל נערים גבוהים או בעלי עודף משקל. ברוב המקרים התופעה תחלוף מאליה ללא טיפול בתוך מספר חודשים עד 3 שנים, אך בכל אופן עלולים להישאר שרידים בצד אחד או בשני צדי החזה.

תרופות

גניקומסטיה יכולה להיגרם כתוצאה מתופעת לוואי של תרופות מסוימות העלולות לפגוע באיזון ההורמונלי, ובהן: תרופות לטיפול בסרטן הערמונית, תרופות לטיפול באיידס, אנטיביוטיקה, תרופות לטיפול בכיב קיבה (אולקוס), טיפול כימותרפיה, תרופות ללב, סמים.

חומרים העלולים לגרום לגניקומסטיה כוללים:

סטרואידים אנאבוליים ואנדרוגניים (הורמון זכרי): גניקומסטיה מתרחשת אצל כמחצית מהאתלטים הצורכים חומרים אלו.

אלכוהול, אמפטמינים – סוג של סם ממריץ, מריחואנה, הרואין.

מחלות ותסמונות

לעיתים התפתחות רקמות שד אצל גברים קשורה במחלות מסוימות. אותן מחלות יכולות להפר את האיזון ההורמונלי טסטוסטרון-אסטרוגן ולפתח אצל החולה רקמות שד. אצל למעלה מ-70% מהגברים המאושפזים מתפתחות רקמות שד. ילדים צעירים או בחורים צעירים שאצלם מופיעה גניקומסטיה, יזדקקו לבדיקות על מנת לשלול מחלה סמויה.

מבין המחלות שיכולות לגרום לגניקומסטיה ניתן למנות:

מחלת כבד, בעיות ביותרת הכליה או אבנים בכליה, בעיות בבלוטת התריס – ייצור נמוך של טסטוסטרון כתוצאה מפעילות יתר או תת-פעילות של הבלוטה.

גידולים מסוימים, כגון אלה הקשורים בריאה, בשד או באשכים.

תסמונת קליינפלטר – פגם גנטי בו קיימים אצל הגבר שלושה כרומוזומי מין – XXY, במקום שניים – XY. הגברים הסובלים מפגם זה הם גבוהים ורזים, עם אשכים קטנים, חוסר זרע, שדיים מוגדלים ומיעוט שיער על הגוף והפנים.

תסמונת ז‘ילבר – הפרעה תורשתית המתבטאת בצהבת קלה המופיעה מדי פעם, עקב ליקוי באנזים מסוים בכבד.

גורמים נוספים

שומן, תת-תזונה, עיקור, הזדקנות – 60% מהגברים בעשור השביעי לחייהם מפתחים רקמות שד כתוצאה משינוי הורמונלי בגיל מבוגר. משפיע בעיקר על בעלי עודף משקל.

גניקומסטיה – סינון ואבחנה

היסטוריה רפואית ובדיקה גופנית הם הבסיס לאבחנה של גניקומסטיה. לצורך האבחנה רצוי לגשת לרופא מומחה באנדוקרינולוגיה (הורמונים), כדי לשלול בעיה הורמונלית פעילה. אם נשללה בעיה הורמונלית, רצוי לגשת לרופא מומחה לכירורגיה פלסטית. הרופא יבצע בירור לגבי הסימפטומים, כמו למשל כמה זמן עבר מאז החלו להתפתח רקמות שד, האם האזור נוקשה וכדומה.

כמו כן הרופא יברר את ההיסטוריה הרפואית ביחס למחלות מהעבר, מחלות קיימות ומחלות תורשתיות במשפחה. כמו כן יברר האם ניטלות תרופות מסוימות. לאחר מכן תתבצע בדיקה גופנית שתכלול בדיקה של רקמות השד ואברי המין.

בדיקה גופנית נועדה גם לשלול מחלות אחרות בעלות תסמינים (סימפטומים) הדומים לאלה של גניקומסטיה, כגון:

• גניקומסטיה מדומה –הצטברות שומן באזור החזה שמקנה לו מראה של שד, ושנובעת ממשקל עודף ולא מגניקומסטיה.
• סרטן השד – מקרה נדיר אצל גברים, אך לעיתים חזה מוגדל עם נוכחות של גוש נוקשה עלול לרמז על גידול.
• פצע או דלקת בחזה

בהתאם לבירור הרפואי, לבדיקה הגופנית וכמובן לגיל, יחליט הרופא אם יש צורך בבדיקות נוספות. אם מדובר במתבגר בסביבות גיל 14 יתכן ולא יהיה צורך בבדיקות נוספות ומצב זה ייעלם בתוך מספר חודשים עד 3 שנים. במקרה של ילדים צעירים או בוגרים הם יזדקקו למספר בדיקות נוספות על מנת לשלול מחלות סמויות שגרמו לכך.

בדיקות מעבדה, בדיקת דם – לבדיקת מחלות כבד ורמת ההורמונים בדם, בדיקת שתן – לצורך בדיקת תפקוד יותרת הכליה, בדיקות הדמיה, בהתאם לתוצאות בדיקות המעבדה, יחליט הרופא אם יש צורך גם בבדיקות הדמיה, בדיקת אולטרסאונד באשכים ובחזה, בדיקת CT של יותרת הכליה, ממוגרפיה, בדיקות נוספות, ביופסיה – כדי לשלול חשד לגידול בחזה.

באופן כללי, כל רקמה שתוצא מהשד תישלח לבדיקה על מנת לשלול ממאירות. סרטן השד אצל גברים הוא מקרה נדיר. 1% מהגידולים שהתגלו בשד, התגלו אצל גברים. מתוך כלל המקרים של סרטן אצל גברים – סרטן השד מהווה 0.7%.

גניקומסטיה – סיבוכים

סיבוכים יתכנו אם ישנה מחלה נוספת הקשורה לגניקומסטיה. הבעיה העיקרית בהתפתחות שד נשי אצל גברים היא הפגיעה בביטחון העצמי ותחושת בושה. יתכנו בעיות פסיכולוגיות ורגשיות. תחושות של מבוכה, בושה והשפלה הינן משותפות לרוב הסובלים מהתופעה.

תיתכן תחושה של שנאה עצמית וחוסר אונים, או של פחד וחרדה מפעולה פשוטה של הורדת חולצה בבריכה או בים. ולכן, במקרים מסוימים, יש צורך בטיפול פסיכולוגי בנוסף לניתוח. במקרים מאוד נדירים יתכן שגניקומסטיה תתפתח לסרטן השד.

גניקומסטיה – מניעה

ישנם מספר גורמים שיכולים להפחית את הסיכוי לגניקומסטיה:

• שמירה על משקל גוף תקין – לגברים וילדים בעלי משקל עודף ישנו סיכון גבוה לפתח גניקומסטיה.
• הימנעות משימוש בסמים – מריחואנה, הרואין, אמפטמינים, סטרואידים ואנדרוגנים.
• הימנעות משתייה מופרזת אלכוהול.
• תרופות – כאשר ניטלות תרופות, יש לשים לב כי הן אינן גורמות לגניקומסטיה, ובמידה וכן – לנסות לבחון נטילת תרופות חלופיות.
• בדרך כלל לא ניתן יהיה למנוע גניקומסטיה, אך הקפדה על 4 הכללים שהוזכרו לעיל יכולה להפחית את הסיכון לכך.

מתי יש לפנות לטיפול רפואי

בכל מקרה שבו מופיעים הסימנים שהוזכרו, קרי: שד מוגדל הכולל רגישות וקשיחות מסוימת באזור או הפרשה מהפטמה, יש צורך לפנות לרופא לצורך אבחנה. גניקומסטיה אינה בעיה רצינית אך יחד עם זאת יש צורך לגשת לרופא על מנת לשלול מחלה סמויה שגרמה לתסמונת.

אופן הטיפול ואפשרויות תיקון גניקומסטיה

ברוב המקרים של גניקומסטיה אין צורך בטיפול, אך יתכן והרופא יבקש לעקוב אחר שינויים בגודל החזה מדי מספר חודשים, על מנת להעריך אם הדבר חולף. אצל 90% מהנערים בגיל ההתבגרות הגניקומסטיה תחלוף מאליה בתוך כ-3 שנים. אם גניקומסטיה הופיעה כתוצאה מנטילה של תרופות מסוימות, הבעיה עשויה להיפתר כאשר יופסק השימוש בתרופות אלו. וכך גם ביחס לשימוש בסמים הגורמים להופעת התסמונת.

יש צורך בטיפול כאשר גניקומסטיה נגרמה ממחלה. במקרה זה הטיפול הוא במחלה עצמה.

במקרים בהם הגניקומסטיה לא חולפת מאליה וגורמת לתחושת כאב, קשיחות ובעיקר מבוכה, יש צורך בטיפול. כאשר נשללה הסיבה ההורמונאלית, הטיפול האפשרי הינו ניתוח.

ניתוח לתיקון גניקומסטיה

כאשר גניקומסטיה אינה חולפת מאליה, וגורמת לתחושת אי נוחות, ניתוח להקטנת השד עשוי לעזור. לפני הניתוח, חשוב לשוחח עם המנתח לצורך תיאום הציפיות. התוצאות של ההליך הניתוחי הן משמעותיות וקבועות. אם הציפיות מהניתוח הן ריאליות, קיים סיכוי טוב להיות מרוצה מהתוצאות.

ניתוח לטיפול בגניקומסטיה מתאים לגברים בריאים בגופם ובנפשם. מתאימים ביותר הם אלו בעלי עור אלסטי שיצליח להתכווץ לעיצוב החדש של הגוף. הטיפול הניתוחי אינו מתאים לבעלי עודף משקל אשר לא ניסו קודם לטפל בבעיה על ידי ירידה במשקל. כמו כן אינו מתאים לאלו המעשנים מריחואנה, צורכים אלכוהול או משתמשים בסטרואידים אנאבוליים. שימוש בסמים ובאלכוהול עלול לגרום להופעת גניקומסטיה ולכן הפסקת השימוש בהם עשויה להפחית את הנפיחות בשד. אך אם אין שיפור, ניתן לשקול את האופציה הניתוחית.

מטרות הניתוח לטיפול בגניקומסטיה הן:

לשחזר את מבנה החזה הגברי

לתקן עיוות של החזה, של הפטמה או של העטרה

קיימים שני סוגים של ניתוח לטיפול בגניקומסטיה:

ניתוח להסרת הרקמות העודפות – כאשר הגורם העיקרי לגניקומסטיה הוא רקמה בלוטית שהתפתחה מתחת לפטמה, תתבצע הסרה של הבלוטה.

ניתוח לשאיבת שומן – מתבצע במקרים בהם ישנן רקמות שומן בחזה.

ברוב המקרים יש צורך בשילוב של שתי השיטות על מנת לקבל תוצאה אסתטית וחזה שטוח וחלק.

החתך – סוג החתך וגודלו תלוי בדרגת הגניקומסטיה.

בגניקומסטיה בדרגות I ו-II – יבוצע חתך בגבול העטרה במקום נסתר ככל האפשר. אורך החתך עשוי להשתנות בין מטופלים. במקרים בהם הגניקומסטיה מורכבת מרקמה בלוטית, גודל החתך תלוי במידת החשיפה הדרושה לצורך גישה לבלוטה.

בדרגת גניקומסטיה גבוהה יותר יוסרו גם עודפי עור, ואז יש צורך בחתך גדול ועמוק יותר. יתכן כי יישארו צלקות הנראות לעין.

הסרת הבלוטה – דרך החתך תתבצע הסרה של הבלוטה והוצאתה החוצה.בהתאם לדרגת הגניקומסטיה, יתכן ויהיה צורך  בהוצאה של רקמות השומן ועודפי עור הנמצאים סביב העטרה, וזאת בנוסף לכריתת הבלוטה. לצורך השאיבה המנתח ישתמש בחתך הקיים.

שאיבת שומן – אם הגניקומסטיה מורכבת בעיקר מרקמות שומן, סוג הניתוח יהיה שאיבת שומן. החתך יהיה קטן (כסנטימטר) בגבול העטרה או באזור של בית השחי. דרך החתך, יכניס המנתח צינור קטן וחלול, המחובר למשאבת ואקום. המנתח יחדיר את הצינור דרך השכבות הנמצאות מתחת לעור תוך כדי ”שבירה“ של השומן ושאיבתו. המנותח יחוש בויבראציות אך לא יחוש בכאבים.

במקרים קיצוניים, בדרגת גניקומסטיה גבוהה, כאשר הוסרה רקמה בלוטית גדולה או כאשר הוצאה כמות גדולה של שומן, יתכן שהעור לא יתכווץ ויתאים עצמו לצורת השד החדשה. במקרה כזה יש צורך בהסרה של העור העודף. לעיתים יש צורך בהחדרה של צינוריות ניקוז על מנת למנוע הצטברות נוזלים באזור הניתוח. הצינוריות מוסרות בדרך כלל למחרת הניתוח.

משך זמן הניתוח הוא כשעה וחצי, אך אם ההליך מורכב יותר, יתכן שהניתוח ימשך מעבר לכך. ההרדמה הניתנת בניתוח יכולה להיות מקומית או הרדמה כללית. מרבית הניתוחים מבוצעים בהרדמה כללית.

סיבוכים – כאשר הניתוח מבוצע בידיים מיומנות, תופעות לוואי וסיבוכים מניתוח גניקומסטיה הם נדירים. הסיבוכים האפשריים הינם: זיהום, ירידה בתחושה, חוסר סימטריה והופעת פיגמנטציה באזור החזה.

לאחר הניתוח חובשים את החזה בתחבושת לחץ אלסטית, שמטרתה לעזור בהפחתת הנפיחות. התחבושת תוסר לאחר שבוע-שבועיים. לאחר מכן יהיה צורך בשימוש בתחבושת בלילה בלבד במשך מספר שבועות. הנפיחות תרד לאחר מספר שבועות אך תוצאה סופית של הניתוח ניתן יהיה לראות לאחר כשלושה חודשים או יותר.

לאחר הניתוח חשוב להקפיד לקיים את הוראות המנתח, על מנת להגיע לתוצאות טובות. חשוב להימנע מפעילות ספורטיבית או כל פעילות אשר מסכנת את אזור החזה במשך שלושה שבועות עד חודש. יש להימנע מחשיפה של הצלקות לשמש במשך כחצי שנה לפחות.

חשיפה לשמש גורמת לשינויי פיגמנטציה באזור התפרים, דבר שעלול לגרום להתכהות הצלקות. חשוב לחזור לשגרה מהר ככל שניתן. חזרה לעבודה אפשרית לאחר מספר ימים עד שבוע, לפי קצב ההחלמה. התפרים יוסרו לאחר שבוע-שבועיים. בדרך כלל חזרה לשגרה מלאה מתבצעת כחודש לאחר הניתוח.

גניקומסטיה – דרכי התמודדות

צמיחת רקמות שד אצל גברים או נערים עלולה להיות מלחיצה ומביכה. תחושות של בושה והשפלה הן די שכיחות בקרב אלו הסובלים מכך. גניקומסטיה עשויה להשפיע כמעט על כל אספקט בחיים וליצור תחושה של חוסר אונים. בכל גיל שבו מופיעה הגניקומסטיה קיימת תחושות אומללות ושל בגידת הגוף. כל אלה תחושות נורמליות ומשותפות לכל הסובלים מכך.

ובכל זאת, ישנן מספר דרכים להתמודדות עם התופעה במקביל לניתוח:

שיחה עם אנשי מקצוע: עבור חלק הגברים הטיפול הניתוחי הוא הפתרון הטוב ביותר. בטרם הניתוח, חשוב לתאם ציפיות עם הרופא המנתח ביחס לתוצאה שניתן יהיה להשיג  בטיפול הניתוחי. שיחה זו תוכל לסייע לך להתמודד עם הניתוח ועם תוצאותיו. עם זאת, הניתוח הינו רק צעד אחד בדרך להחלמה. חשוב להבין כי כל התחושות והרגשות שנלוו לגניקומסטיה אינן יכולות להעלם רק על ידי ניתוח המתקן, ובמיוחד אצל אלה אשר סבלו מהתופעה במשך זמן רב. לעיתים, טוב יהיה להיעזר גם בשיחה עם פסיכולוג על מנת להשלים את השלב הניתוחי.

הסתייעות בבני משפחה וחברים: על מנת להסביר להם ממה סובל המנותח, דבר העשוי לסייע בחיזוק הקשר איתם ולהפחית מהלחץ בו הוא שרוי.

קבוצות תמיכה: ניתן לנסות ולחבור לגברים או לנערים הלוקים אף הם בגניקומסטיה, דבר העשוי לסייע למנותח בהתמודדות. בדרך כלל ניתן למצוא קבוצות תמיכה באתרי אינטרנט.