שאלות ותשובות

השמנת יתר נובעת מחוסר איזון בין כמות האנרגיה הנכנסת לגופנו, באמצעות המזון שאנו אוכלים, לבין כמות האנרגיה הנפלטת מגופנו, בגין הפעילויות הבאות:

א) מטבוליזם של הגוף כלומר, פעילות השרירים, הלב, הכבד, המוח, זרימת הדם בגופינו, תהליך הנשימה, תהליכי חשיבה, למידה ועוד. כל אלו צורכים אנרגיה על מנת להתקיים.

ב) פעילות גופנית שאנו עושים כמו הליכה, שחייה, ריצה, רכיבה על אופניים, עלייה במדרגות, אימונים במכון כושר ועוד.

כאשר כמות האנרגיה הנכנסת לגופנו, באמצעות המזון שאנו אוכלים, עולה על כמות האנרגיה הנפלטת מגופנו, תוך כדי פעילות גופנית ותהליכים מטבוליים, נוצר מאזן אנרגטי חיובי שגורם לעלייה באחוזי השומן בגוף. השומן העודף מצטבר בעיקר תחת העור אולם גם באברים אחרים כמו למשל בכבד. מאזן אנרגטי חיובי המתמשך לאורך שבועות, חודשים ושנים, גורם לעלייה עקבית ורצופה באחוזי השומן בגוף, דבר המוביל להשמנת יתר חולנית (מורבידית). השמנה חולנית מהווה גורם סיכון בריאותי ומשמעותי למחלות כרוניות שונות כמו: סכרת, יתר לחץ דם, עליה של רמות השומנים בדם, מחלות כלי דם ולב, מחלות מפרקים, כאבי גב, מחלות כיס מרה וסרטן.

ישנן סיבות רבות להשמנת יתר,  חלקן גנטיות או תורשתיות וחלקן סביבתיות . מחקרים מראים כי הגורם התורשתי בהשמנה הוא משמעותי מאד. לכן, להורים בעלי עודף משקל יש סיכויי גבוה מאד ללדת ילדים בעלי נטייה גנטית לעודף משקל . מאחר ששינויים גנטיים הם תהליכים ארוכי טווח באבולוציה האנושית, ואילו תופעת השמנה באוכלוסייה המערבית החריפה מאד רק בשלושת העשורים האחרונים, מסיקים כי לגורמים סביבתיים יש השפעה משמעותית, יותר מהשפעות גנטיות, על העלייה בהשמנת יתר בקרב האוכלוסייה בעולם המערבי.

הגורמים הסביבתיים כוללים שינויים רבים באורח החיים של האדם המודרני.

מחד, יש עליה משמעותית מאד ביצור ושיווק של מוצרי מזון מעובדים המכילים כמויות גדולות של שומן, סוכר ומלח. אכילת מוצרי מזון מעובדים אלו גורמת לעליה בכמויות האנרגיה המוכנסות לגופינו באמצעות המזון.

מצד שני, התפתחות עצומה בטכנולוגיה מביאה לכך שרובנו פחות פעילים ביום יום לעומת אבותינו. לדוגמה: שימוש נרחב במכוניות, עבודה משרדית שאינה דורשת כל פעילות גופנית, שעות  ישיבה ארוכות מול טלוויזיה ומחשב, שימוש במעליות ועוד. כל אלו שינו באופן משמעותי את רמת הפעילות הגופנית של האדם בחברה המודרנית . התוצאה של שינויים אלו באורח החיים, מגבירה את הסיכוי של כל אחד מאתנו לפתח מאזן אנרגטי חיובי הגורם להשמנת יתר.

השמנת יתר, בעיקר אם היא השמנה חמורה (חולנית), היא גורם סיכון גדול מאד להתפתחות של מחלות כרוניות רבות כמו יתר לחץ דם, עליה של רמות השומנים בדם (כולסטרול, וטריגליצרידים), סכרת, מחלות כלי דם, מחלות לב, כבד שומני, סרטן, בעיות אורטופדיות שונות, מחלות מפרקים, כאבי גב, בעיות נשימה, בעיות שינה ועוד. אנשים הסובלים מעודף משקל ניכר יכולים לסבול גם מבעיות נפשיות שונות כמו דיכאון , חרדה ואכילת יתר בולמוסית ( כפייתית). ככל שאדם סובל מעודף משקל חריף  יותר, כך הסיכוי שלו לחלות במחלות כרוניות אלו גדול יותר!

לפיזור השומן בגוף יש השפעה על דרגת הסיכון ב השמנה . כאשר צבירת השומן מתרכזת בעיקר באזור הבטן ,  היא נקראת השמנת יתר תפוחית (דומה לתפוח). כאשר היא מתרכזת באזור המותניים היא נקראת השמנת יתר אגסית (דומה לאגס). השמנת יתר תפוחית היא מסוכנת יותר, משום שמרבית השומן המצטבר נמצא באזור הלב. לכן הסיכוי לחלות במחלות לב גדול יותר.

הטיפול בהשמנת יתר הוא מערכתי וכולל שינוי משמעותי באורח החיים, כלומר הגברת הפעילות הגופנית מחד ואימוץ הרגלי תזונה נכונה ונבונה מאידך. בהשמנת יתר חריפה יש צורך לעיתים במתן תרופות מתאימות. כמו כן יש חשיבות לבדיקת מצבו הרגשי של המטופל, מתן טיפול הולם, ובעיקר תמיכה רגשית לאורך התהליך הקשה והארוך של ירידה במשקל הגוף.

במידה והשמנת היתר קשה מאד ומסכנת את האדם, יש לשקול התערבויות כירורגיות כמו ניתוחים בריאטריים (ניתוחים לקיצור קיבה), אולם יש לזכור כי לאחר ההתאוששות מניתוחים אלו על המטופל לאמץ הרגלי חיים חדשים הכוללים תזונה נכונה  ופעילות גופנית על מנת למנוע מאזן אנרגיה חיובי שיגרום לעליה חוזרת במשקל הגוף.

טיפול יעיל ב השמנה דורש ראיה כוללנית של הבעיה, מיומנויות גבוהות של מטפלים  המתמחים בטיפול בהשמנת יתר ושיתוף פעולה מלא בין המטפלים השונים : רופאים, דיאטנים, פסיכולוגים ומאמני כושר.

מחקרים מצביעים על כך שטיפול בהשמנת יתר אצל ילדים צעירים (מתחת לגיל 10 שנים) הוא יעיל אך ורק כאשר כל המשפחה עוברת שינוי באורח החיים, מאמצת הרגלי אכילה נכונים ובריאים, ומשלבת פעילות גופנית בחיי היום-יום. ההורים משמשים מודל לחיקוי של ילדיהם ולכן הסיכוי לשינוי אורח החיים של הילדים גדל מאד כאשר ההורים שותפים לשינוי. ילדים שאינם אוכלים ירקות ופירות,  באים, במרבית המקרים, מבתים בהם ההורים לא אוכלים פירות וירקות. ילדים ששותים אך ורק משקאות ממותקים ומוגזים, בדרך כלל באים מבתים בהם ההורים לא שותים מים ושותים בעיקר משקאות ממותקים או מוגזים. הצלחת הטיפול ב השמנה אצל ילדים (וגם של בני נוער ומבוגרים) היא ביכולת לשמר שינויים באורח החיים לטווח ארוך. לכן יש להפנים הרגלי חיים נכונים, לאמץ אותם לתמיד ולא להפסיקם גם לאחר הירידה המצופה במשקל הגוף.

טיפול יעיל בהשמנת יתר של ילדים צעירים כולל הדרכת הורים ל תזונה נכונה, עידוד פעילות גופנית של כל בני המשפחה, עידוד של פעילויות בחיק הטבע המשלבות דיאטה מאוזנת ופעילות גופנית ועוד. לעיתים קרובות הילד הצעיר אינו שותף פעיל בטיפול ורק נהנה משינויים באורח החיים המשפחתי. עם שינויי אורח החיים המשפחתי, ילדים רבים מפסיקים לעלות במשקל ותהליך הגדילה גורם לכך שהם למעשה יורדים במשקל הגוף. לכן, לעיתים קרובות, ילדים צעירים לא זקוקים לתכנית ירידה במשקל אלא למעקב ארוך טווח של אנשי מקצוע מומחים בטיפול בילדים. המפתח לטיפול נכון הוא תכנית מבוקרת שניתנת על ידי אנשי מקצוע מומחים בטיפול בילדים צעירים והענות המשפחה לתכנית הטיפולית.

התשובה היא כן.

ילדים ובני נוער נמצאים בתהליך מואץ של גדילה והתפתחות . דיאטה קיצונית ולא מבוקרת עשויה לפגוע בהתפתחותם, בצמיחתם לגובה, בתפקוד המערכת החיסונית שלהם, ביכולת החשיבה והלמידה שלהם ולעורר התפתחות של הפרעות אכילה כמו אנורקסיה נרווזה ובולימיה נרווזה.

רצוי מאד שהטיפול בילדים ובני נוער, הסובלים מעודף משקל, יינתן על ידי אנשי מקצוע מומחים בטיפול בילדים ובני נוער. אנשי המקצוע אמונים על כך שתהליך הירידה במשקל יהיה מבוקר ולא יפגע בהתפתחותם של הילדים, בצמיחתם לגובה ובמימוש הפוטנציאל הגנטי שלהם.

אצל ילדים הירידה המומלצת במשקל הגוף צריכה להיות מאד מתונה!

לעיתים קרובות אין צורך בירידה במשקל אלא בשמירה על משקל יציב בזמן שהילד ממשיך לגבוה וכך מתקבלת התוצאה הרצויה של ירידה מבוקרת ובריאה במשקל הגוף.

מטפלים מקצועיים אמונים על כך שהתהליך הארוך והלא פשוט של הפחתת עודפי השומן בגוף יעשה באופן מתון ומאוזן, תוך שמירה על בריאותם הגופנית והנפשית של הילדים והמתבגרים .

הפרעות אכילה הן מחלות פסיכו-פתולוגיות המשפיעות הן על בריאות הגוף והן על בריאות הנפש ומתפתחות בדרך כלל אצל נערות ונשים. החולות סובלות מעיוות בדימוי הגוף ומרגישות מאד שמנות, למרות שבדרך כלל הן במשקל גוף תקין או אפילו ירוד ביחס לגובהן. הן אוכלות בצורה חריגה, המתבטאת בכמויות מזעריות של מזון (הרעבה עצמית), או בכמויות גדולות מאד של מזון בפרקי זמן קצרים (התקפי זלילה) ומרגישות פחד עצום מעליה במשקל הגוף.

הפרעות האכילה השכיחות ביותר הן אנורקסיה נרווזה ובולימיה נרווזה.

 אנורקסיה נרווזה מתבטאת בעיקר באכילה של כמות מזערית של מזון, עיסוק אובססיבי בספורט, ירידה במשקל הגוף, לפחות 15% מהמשקל התקין יחסית לגיל, למין ולגובה, עד כדי רזון קיצוני, הפסקת המחזור החודשי והפסקת הגדילה אצל נערות צעירות. בולימיה נרווזה מתאפיינת בהתקפי זלילה, בליווי תחושה קשה של אובדן שליטה בזמן ההתקף, אשר מביא לפעילויות המכוונות לפצות על הזלילה כמו הקאות יזומות, צומות, פעילות גופנית אובססיבית ושימוש מופרז בחוקנים, משלשלים ומשתנים.

הפרעת אכילה נוספת בשם הפרעת אכילה בולמוסית או כפייתית מתאפיינת בהתקפי זלילה שאינם מלווים בהקאות יזומות או בפעילויות אחרות של פיצוי על הזלילה. יש המכנים הפרעה זו 'התמכרות למזון', בשל המאפיינים הבולטים של התמכרות בהפרעה זאת. החולים בהפרעת אכילה בולמוסית סובלים  בדרך כלל גם מעודף משקל בדרגות שונות ומסיבוכים האופייניים להשמנת יתר, כמו סכרת, עלייה בלחץ הדם ומחלות כלי דם ולב.

חשוב לציין שגם נערים וגברים סובלים מהפרעות אכילה אולם מספרם נמוך יחסית לנערות ונשים.

אנורקסיה נרווזה היא הפרעת אכילה קשה בה לוקות לרוב נערות. הנערה, שחולה בהפרעה זו, סובלת מעיוות בדימוי הגוף, כך שמרגישה שמנה למרות שהיא במשקל תקין או נמוך באופן יחסי לגובהה. בהדרגה מצמצמת הנערה את כמויות המזון שהיא אוכלת, עד כדי הרעבה וירידה משמעותית במשקל הגוף. מבחינה רפואית, נערה שאיבדה יותר מ- 15% ממשקל הגוף הרצוי בהתאם לגילה וגובהה, עשויה להיות מוגדרת כסובלת מאנורקסיה נרווזה. (אבחנה של אנורקסיה נרווזה ניתנת לאחר איבחון פסיכיאטרי על פי רשימת קריטריונים שהוגדרו בספר הדיאגנוסטיקה של מחלות פסיכיאטריות DSM-IV)

החולות באנורקסיה נרווזה משתמשות לעיתים באמצעים נוספים על מנת להגביר את קצב הירידה במשקל, כגון פעילות גופנית אינטנסיבית ואובססיבית, הקאות יזומות ושימוש בחומרים משלשלים ומשתנים. כל אלו מגבירים את הסיכונים הבריאותיים של תת תזונה חמורה, ועלולים להביא לירידה בקצב הלב ובלחץ הדם, נשירת שיער, שינויים במאזן המלחים בגוף, ירידה בצפיפות העצם (אוסטאופורוזיס), דום לב ואף למוות. לחולות באנורקסיה נרווזה יש סיכויים גבוהים להיות חולות גם במחלות נפשיות נוספות, כמו דיכאון וחרדה. הרזון הקיצוני עשוי לגרום להפסקת המחזור החודשי ולעצירת הגדילה אצל נערות צעירות.

אנורקסיה נרווזה פורצת בדרך כלל בגיל ההתבגרות (בגילאים 14-15 בממוצע), אך גם בגילאים מבוגרים יותר. נערים חולים במחלה זו באחוזים נמוכים באופן משמעותי לעומת נערות. נוטים להעריך שעל כל עשר נערות החולות באנורקסיה נרווזה לוקה נער אחד במחלה.

בולימיה נרווזה היא הפרעת אכילה המתבטאת בהתקפי זלילה בלתי נשלטים. התקף זלילה מוגדר כאכילת כמויות גדולות מאד של מזון בפרק זמן קצר יחסית, כאשר המאכלים יכולים להיות מתוקים, מלוחים, נוזליים, מוצקים, חמים, קרים או קפואים, ללא כל סדר, תכנון או ארגון של האכילה.

להתקפי הזלילה מתלוות תחושות של חוסר שליטה עצמית בזמן ההתקף ורגשות אשם כבדים במהלך ובסוף ההתקף אשר מובילים את החולה לפעילות מפצה על התקף הזלילה . פעילות זו נקראת גם "פעילות לצורך היטהרות". פעילויות מפצות יכולות להיות הקאות יזומות שהיא הפעולה הנפוצה ביותר בקרב חולי בולימיה נרווזה, צום מתמשך, פעילות גופנית אובססיבית ושימוש מופרז בחוקנים, חומרים משתנים או משלשלים. התקפי הזלילה וההקאה חוזרים על עצמם מספר פעמים ביום (לפחות פעמיים) ונמשכים לאורך זמן של חודשים ואף שנים. חשוב לשים לב שמחלת הבולימיה נרווזה לא בהכרח  באה לידי ביטוי בעודף משקל משמעותי לחולים בה יש בדרך כלל משקל גוף תקין או עודף משקל קל.

החולים בבולימיה נרווזה חשופים לסיכונים בריאותיים רבים כמו שינויים בדופק הלב, שינויים במאזן המלחים בגוף, כיבים בוושט, פגיעה באמייל השן ועוד. כמו כן מצויים בסיכון גבוה ללקות גם בהפרעות נפשיות נלוות כמו דיכאון וחרדה. בולימיה נרווזה פורצת בדרך כלל לקראת סוף גיל ההתבגרות (גיל 18-20 שנים בממוצע), אולם קיימים גם לא מעט מבוגרים הסובלים ממחלה זאת. השכיחות של בולימיה נרווזה בקרב נערות ונשים גבוהה בהרבה לעומת נערים וגברים.

הפרעת אכילהבולמוסית או כפייתית מתאפיינת בהתקפי זלילה (דומים לאלו שיש בבולימיה נרווזה) ובאכילת כמויות גדולות מאד של מזון בפרק זמן קצר יחסית. המזון יכול להיות מתוק או מלוח, נוזלי או מוצק, חם, קר או קפוא, ללא כל סדר וארגון באכילתו. התקפי האכילה מלווים בתחושות של אובדן שליטה ורגשות אשם כבדים. בניגוד לבולימיה נרווזה, החולים בהפרעת אכילה כפייתית לא מבצעים פעולות המפצות על ההתקפים, כגון הקאות יזומות או פעילות גופנית אינטנסיבית. כתוצאה מכך מרבית החולים בהפרעת אכילה כפייתית סובלים גם מדרגות שונות של השמנת יתר וחשופים לסיכונים של השמנת יתר כגון סכרת, יתר לחץ דם, רמות גבוהות של שומנים בדם, מחלות כלי דם ולב, מחלות פרקים ועוד. לחולים בהפרעת אכילה כפייתית יכולות להיות מחלות נפשיות נלוות כמו דיכאון וחרדה.

הדעות מאד חלוקות בין המטפלים והחוקרים השונים לגבי השאלה האם השמנת יתר (שאינה נובעת מהפרעת אכילה בולמוסית) היא גם הפרעת אכילה. מרבית המטפלים והחוקרים עדיין רואים בהפרעות אכילה ובהשמנת יתר שתי תופעות נפרדות זו מזו, אך יש הרואים בהשמנת יתר הפרעת אכילה לכל דבר. המצדדים בגישה שהשמנת יתר היא גם הפרעת אכילה, מסתמכים על כך שיש לא מעט אנשים שסבלו בעברם מהפרעות אכילה (אנורקסיה נרווזה או בולימיה נרווזה), למרות שטופלו והסימפטומים של הפרעות האכילה אף נעלמו, פיתחו במהלך השנים סימפטומים של השמנת יתר.

היבט מרכזי נוסף המחזק את הקשר בין השמנת יתר והפרעות אכילה נמצא במחקרים חדשניים שנעשו בתחום, המראים כי להשמנת יתר והפרעות אכילה קיימים גורמי סיכון משותפים כמו: דיאטות הרזיה, חוסר שביעות רצון ממשקל וצורת הגוף והערות פוגעניות של חברים ובני משפחה על מראה הגוף והמשקל. בנוסף, מחקרים הראו כי תכנית למניעת השמנת יתר בקרב ילדי חטיבות הביניים שהופעלה בבוסטון ארה"ב, הצליחה למנוע התפתחות של הפרעות אכילה אצל בנות שהשתתפו בתכנית. נתונים אלו יכולים לחזק את ההנחה שלהפרעות אכילה ולהשמנת יתר יש הרבה מן המשותף, וכי שתיהן יכולות להשתייך למשפחה אחת של בעיות בריאותיות הקשורות להפרעות במשקל, הפרעות באכילה ועיוות בדימוי הגוף.

גורמי הסיכון להפרעות אכילה הינם רבים ומגוונים ומורכבים משילוב של גורמי סיכון גנטיים, ביולוגיים, התנהגותיים, משפחתיים וחברתיים. להלן מספר דוגמאות לכל קבוצת גורמי סיכון:

גורמי סיכון גנטיים (תורשתיים)- במשפחות בהן אחד האחים לקה בהפרעת אכילה, לשאר האחים יש סיכוי גבוה יותר (לעומת שעור התחלואה באוכלוסייה הרגילה) לחלות גם כן בהפרעת אכילה. סיכוי זה גבוה עוד יותר במקרה של אחים תאומים. 
גורמי סיכון ביולוגיים- ילדות אשר חוו התפתחות מינית מוקדמת או השמנת יתר בגיל הילדות, יש להן סיכוי גבוה יותר לפתח הפרעות אכילה, לעומת בנות גילן שלא עברו התפתחות מינית מקדמת או סבלו מהשמנת יתר בהיותן ילדות צעירות.
גורמי סיכון התנהגותיים- דיאטות הרזיה שונות, בעיקר דיאטות המכילות מעט מאד קלוריות (דיאטות הגובלות בהרעבה עצמית), נמצאו כמהוות גורם מזרז להתפרצות הפרעות אכילה.
גורמי סיכון משפחתיים- ילדות ונערות לאמהות שעסוקות באופן מוגזם במשקל גופן בדיאטות הרזיה, ונערות לאמהות הסובלות מדרגות שונות של הפרעות אכילה, נמצאו כבעלות סיכון גבוה יותר לפתח הפרעות אכילה, לעומת ילדות ונערות לאמהות שדימוי הגוף שלהן תקין ואינן סובלות או סבלו בעברן מהפרעות אכילה.
גורמי סיכון חברתיים- לחץ תרבותי וחברתי על נשים להיות רזות, חשיפה למודלים של רזון קיצוני באמצעי התקשורת השונים כמו דוגמניות ושחקניות מצליחות, נמצאו כבעלי השפעה משמעותית בהתפתחות הפרעות אכילה בקרב נערות.

גורמי סיכון שנחקרו ונמצא קשר סטטיסטי מובהק בינם לבין הפרעות אכילה כוללים: השמנת יתר, לחץ תרבותי וחברתי לרזות (על ידי בני משפחה, חברים ואמצעי התקשורת), אי שביעות רצון ממבנה או משקל הגוף, הפנמה של אידיאל הרזון, דיאטות הרזייה, שאיפה לפרפקציוניזם והתפתחות מינית מוקדמת. בין החוקרים קיימת הסכמה כי גורם סיכון בודד לא יכול בדרך כלל לגרום להתפתחות של הפרעת אכילה, וכי השילוב בין מספר גורמי סיכון הוא זו שמביא להתפתחות הפרעות אכילה.

הפרעות אכילה פורצות בדרך כלל בגיל ההתבגרות. אנורקסיה נרווזה פורצת בגילאים צעירים יותר משאר הפרעות האכילה, כאשר רוב המקרים של אנורקסיה נרווזה מופיעים בגילאים 15-17 שנים. בולימיה נרווזה פורצת בדרך כלל לקראת סוף גיל ההתבגרות, לרוב בגילאים 17-20 שנים. אולם ישנם גם מקרים בהם הפרעות אכילה מתפרצות בגילאים צעירים יותר או מבוגרים יותר. הפרעת אכילה כפייתית מאפיינת יותר נשים מאשר נערות צעירות ויכולה להופיע בגילאים שונים אצל נשים בוגרות. מחקרים מראים כי עם השנים חלה ירידה בגיל הנערות הסובלות מהפרעות אכילה וכיום גיל זה נמוך יותר מאשר לפני עשור ושני עשורים. בשנים האחרונות ישנם יותר ויותר מקרים של נערים וגברים, הסובלים גם הם מהפרעות אכילה, אולם מיעוט מחקרים על נערים וגברים הסובלים מהפרעות אכילה מקשה לקבוע בודאות את שיעור התחלואה וטווח הגילאים להתפרצות המחלה בקרב אוכלוסיה זו.

 הפרעות אכילה הן בין המחלות הפסיכיאטריות השכיחות ביותר בקרב נערות ונשים בעולם המערבי. הפרעות אכילה מתאפיינות בסימפטומים כרוניים ובהתדרדרויות חוזרות ונשנות של סימפטומים אלו. המחקרים מראים כי ללא טיפול מתאים, כוללני ובין-תחומי, הפרעות אכילה יכולות להפוך למצב כרוני מתמשך ולהוביל לבעיות בריאותיות קשות - הן גופניות והן נפשיות. הפרעות אכילה מעלות את הסיכון לחלות במחלות גופניות שונות כמו חוסרים תזונתיים, בריחת סידן, אנמיה, פגיעה במאזן המלחים בגוף, דום לב, השמנת יתר קיצונית ועוד. הפרעות אכילה הן גם גורם ראשוני או משני להתפתחות של מחלות נפשיות ובהן דיכאון, חרדה, התמכרויות לחומרים משלשלים ומשתנים ושימוש או התמכרויות לסמים ולאלכוהול. הפרעות אכילה מהוות בעיות בריאותיות קשות, שיכולות להוביל לאשפוזים ארוכי טווח במסגרות טיפוליות שונות, לניסיונות אובדניים וכן למוות.

ניתן להבריא מהפרעות אכילה. ככל שהטיפול במחלה מתחיל בשלב מוקדם יותר, כך הסיכוי להחלמה גבוה יותר. ככל שהמחלה פעילה זמן ממושך יותר ולא ניתן טיפול מתאים, היא הופכת למחלה כרונית והסיכוי להבריא פוחת. אם כי גם במקרים כרוניים ניתן לראות כי טיפול נכון ומתמשך מביא להקלה בסימפטומים, לירידה בתדירות ההתקפים הבולימיים וההתנהגויות האנורקטיות, ולשיפור באיכות החיים של החולים. קיימת הבחנה בין הבראה פיסית כלומר חזרה למשקל גוף תקין, אכילה נכונה, תיקון חוסרים תזונתיים, קבלת מחזור וכדומה, לבין הבראה נפשית מדיכאון, חרדות, עיוות בדימוי הגוף, דימוי עצמי נמוך ועוד. לא תמיד החלמה פיזית והחלמה נפשית מתרחשות במקביל, ולעיתים החלמה מלאה מהפרעות אכילה דורשת טיפול ארוך טווח, לאורך שנים.

בהפרעות אכילה קיים מרכיב תורשתי (גנטי). מחקרים מראים כי במשפחות בהן אחד הילדים חולה בהפרעת אכילה, ישנם סיכויים גבוהים לאחד או יותר מהאחים במשפחה לחלות בהפרעת אכילה. אצל אמהות ובנות, המחקרים מעידים כי הסיכוי של בנות לאמהות שסובלות (או שסבלו בעברן) מהפרעות אכילה לחלות גם הן, גבוה יותר משל בנות לאמהות שלא חלו בהפרעות אכילה. אולם להיבט הגנטי מצטרפים גם הרבה מאד גורמים סביבתיים, כמו השמנת יתר בילדות, לחץ של חברים ומשפחה לרזות, דיאטות להרזיה, מצוקה נפשית ועוד, אשר משפיעים גם הם על התפתחות של הפרעות אכילה . בקרב החוקרים קיימת הסכמה כי נתונים גנטיים בלבד לא יכולים לגרום להתפרצות של הפרעות אכילה, וכי השילוב בין תורשה לבין גורמים סביבתיים (משפחתיים וחברתיים), הוא זה שיכול לגרום להתפתחות של הפרעות אכילה.