תזונה איטלקית
חזרתי מסדנא לבישול איטלקי ולא יכולתי שלא לחלוק פה את רשמיי המעמיקים.
אוכל איטלקי, רק מהמחשבה על צמד המילים הללו אני מתחילה לרייר. אין ספק, האוכל הטעים ביותר בעולם (הודי במקום השני, רק בגלל שזה עניין של מוזה), ולא פחות מכך, משמין. ועדיין, לא כל אוכלי הפיצה לדורותיהם סובלים מסוג כזה או אחר של הפרעות אכילה ועודף משקל, בניגוד אליי, שרק מלהגיד את המילה פיצה אני כבר מעלה קילו וחצי. ופסטה, וקנלוני, ומסקרפונה, וגבינה, ועוד קצת גבינת פיקורינו, ימי ומשמין.
אז איך בכל זאת שומרים שם על תזונה נכונה, בהתחשב בכל הנפלאות שהמטבח האיטלקי חנן אותם ואותנו?
יכול להיות שהם יודעים פשוט לא להגזים, אוכלים במינון נמוך, לא מתנזרים, אך גם לא מפריזים. בארץ, להבדיל אלף הבדלות, המנות מגיעות גדושות ואת הלקוח הישראלי לימדו להשאיר צלחת ריקה, גם אם לא רעבים, רק כדי לא לצאת "פראייר", חס ושלום.
בכלל, נראה כי מילת המפתח שלנוף הישראלים היא הפרזה, ועל כן ניתן לראות קיצוניות ואובסיביביות בכל הנוגע לתזונה ושמירה על משקל, שאף פעם לא יכולה להיות חיובית, במיוחד אם מגיעים למצב של אנורקסיה נרווזה, בולמיה, או אפילו הפרזה בפעילות גופנית מאומצת, שעשוי להזיק ונכלל על רשימה מדאיבה של הפרעות אכילה לכל דבר.
לסיכום, סדנא לבישול איטלקי יכולה להיות מהנה, מרווה, מעשירה ונחמדה מאוד, אבל אם אתם חובבי אכילה יותר מאשר מוקירי חדוות הבישול עצמו, כדאי שתהיו עם יד על הדופק.
