מניפסט אודות היפה, הרזה, הצעיר והמוצלח
כולנו רוצים להיות יפים, צעירים, רזים, מוכשרים ומצליחים- הרי זו סכמה תרבותית מתבקשת. ומי לא היה רוצה להיות כל הדברים האלו בחברה המקדשת ערכים של השגיות, הצלחה, התקדמות, מושלמות ושלמות? ברור שכולנו! עם זאת, לא כולנו יכולים להיות כל הדברים האלה, גם בשל נתונים אובייקטיביים, והן בגלל שזה פחות טוב עבורינו. הרי עבור אדם עם נפש אומנותית ההצלחה לא יכולה להיות בבסיס יצירתו, כי אם ביטויו העצמי. אדם מבוגר לא יכול עד אין סוף להלחם בקמטי הגיל ובמשקל. ובכל זאת, כולנו מנסים. האם עלינו להמשיך לגלגל את האבן של סיזיפוס, או שעלינו להכיר במגבלות האבן?
הרי אשה עם גניטיקה של השמנה ומבנה גוף רחב לא יכולה להיות דוגמנית. אם היא תשאף לכך היא עלולה למצוא את עצמה במעגלים של הפרעת אכילה , כעס ובוז עצמיים, ותחושת חוסר אונים וחוסר מזל כרוניים. באופן לא מפתיע שכיחות תופעת ה אנורקסיה הלכה וגדלה בעשורים האחרונים, אפילו בקרב נשים שמשקל הגוף שלהן מראש היה מאוד נמוך. האם עלינו להמשיך לשאוף למקום שלא נוכל להגיע אליו? רק על מנת להגיע אליו מותשים וחסרי חן?
אין ספק כי עלינו לדון בשאלות אלו לא דווקא ברמה האישית, אלא ברמה התרבותית, ולנסות לחשוב יחד איך אנחנו כחברה מתגייסים על מנת לקדש את השונות המולדת והנרכשת ביננו, ולא לנסות לצמצם באופן גורף את הפערים ביננו. יש חינניות בגוף רזה, ויש חינניות בגוף לא רזה כל עוד זהו הגוף הטבעי והוא נהיה כך ללא מאמץ בלתי אפשרי. אין הכוונה שיש לעודד תופעות של השמנה- השמנה היא תופעה בריאותית, ואם מדובר על השמנת יתר היא עלולה להשפיע לרעה על הבריאות. הכוונה כאן היא רק לומר: לכל אחד יש את הייחוד שלו, את מה שעושה אותו הוא. כדאי לכל אחד מאיתנו ודרך מאבקים חברתיים להגיד "לא" לצמצום שלנו לישויות גופניות בלבד עם מאפיינים של הצלחה וקידמה. יש עוד דברים ראויים מעבר לערכים של החברה המערבית, בואו נשכיל לראותם.
