הבדלים בין הפרעות אכילה
הפרעות אכילה הן קבוצה של הפרעות פסיכיאטריות שמאוגדות תחת כובע אחד, ואם כי כל הפרעת אכילה נבדלת מרעותה, יש לכולן מאפיינים פסיכולוגים ופסיכיאטריים דומים. הפרעות האכילה המרכזיות אליהן מתייחסת הספרות המחקרית והקלינית הן: אנורקסיה, בולמיה ואכילת יתר כפייתית. במאמר קצר זה נפרט קצת על סוגי הפרעות האכילה אלו, וננסה לעמוד על ההבדלים בינהן.
אנורקסיה הינה הפרעת אכילה קשה מאוד שמערבת פגיעה במאפיינים גופניים, קוגניטיביים, רגשיים, התנהגותיים וחברתיים. האוכלוסיה שסובלת מאנורקסיה הן לרוב נשים צעירות שמאופיינות בהרעבה עצמית, לפעמים לצד עיסוק יתר בספורט. נשים אלו שואפות ברוב המקרים לרזות, ואינן מסוגלות לראות את גופן הכחוש כרזה. הן משמרות את האמונה שהן שמנות באופן שמעורר אצלהן גועל ובוז עצמי. נשים אנורקסיות נוטות להתבודד ולהסתגר, מנתקות באופן כזה או אחר את המעורבות החברתית שלהן, ומתרחקות מהמשפחה. הן נותרות מאוד בודדות במאבק מול האנורקסיה שלרוב נתפסת כזהות של אותן נשים.
בניגוד לאנורקסיה, שהינה הפרעה שקלה יחסית לאיתור לאור משקל הגוף הנמוך של האשה הסובלת ממנה, בולמיה היא הפרעת אכילה יותר חמקמקה לאיתור כי משקל הגוף של הסובלת מבולמיה יחסית נותר יציב. בולמיה מאופיינת בעיסוק אובססיבי במשקל גוף ובצורתו, וניסיון לשלוט בקלוריות שנכנסות לגוף באמצעות פליטה או הקאה של התוכן שנבלע. ההגדרה של בולמיה היא הגדרה רחבה ותדירות ההקאה וחומרת המחלה משתנות ממטופלת למטופלת.
בולמיה יכולה להיות מלווה ברגעים בלתי נשלטים של אכילת יתר כפייתית, אך היא נבדלת מהפרעה של אכילת יתר כפייתית לאור הניסיון להרחיק את המזון באמצעות הקאה או ספורט רב. הפרעת אכילת יתר כפייתית רגילה ללא בולמסים מתאפיינת באכילה רבה, לא מווסתת ובהשמנת יתר או השמנת יתר חולנית. הסובלת מהפרעה של אכילת יתר לרוב סובלת מדיכאון או מחרדה, בדימוי עצמי נמוך ובתחושת חוסר אונים כללית.
