הדיאטה הראשונה שלי
בגיל שבע כבר לא אהבתי את מה שמשתקף מולי במראה. היו לי שיניים של ילדה, ושיער חצי מקורזל, חצי ישר, ונמשים על קצה האף. הייתי רזה עם ראש גדול שאהבה רק לזלול ממתקים. המודעות העצמית החלה לחלחל בי כשהייתי מביטה באחיותיי הגדולות. שתיהן היו עסוקות מאוד במראן החיצוני, משקלן, ובעיקר בעצמן.
אבל לא ידעתי דיאטה אמתית עד גיל 12, כשהכרתי את החבר הראשון שלי בהתכתבות. פחדתי שלא אמצא חן בעיניו כשנפגש לראשונה, סוג של פגישה עיוורת, וחוסר ביטחון של ילדה מתפתחת שגרה במקום שלא קורה בו כלום ושום דבר. אני זוכרת שהחלטתי מה אלבש לפגישתנו הראשונה, יום ההולדת שלי, מבעוד מועד- אוברול קצר ושחור, ללא שרוולים. לא בטוח שאכן נזקקתי להשלה משמעותית של קילוגרמים אז, אבל כל מה שראיתי לנגד עיני היה הרזיה מהירה ומראה חטוב לכבוד חברי בהתכתבות. אבל מה ידעתי כבר על דיאטה בגיל מצוות? בערך מה שידעתי על אהבה מערכות יחסים- שאני רוצה אחת, מוצלחת, מבלי להתאמץ… אז הלכתי אל אחותי הגדולה, שהיא לא בדיוק דיאטנית מקצועית, אבל גם לא ספרית, וזה לא מנע ממנה אף פעם לספר אותי בתספורות ניסיוניות ומסמרות שיער, תרתי משמע. היא צחקה עליי, כי זה מה שאחיות גדולות עושות, מסתבר, ויעצה לי להפסיק לאכול גלידה אמריקאית ולהסתפק בגזר מקולף במקום דברי מתיקה. בדיעבד, כנראה שממש הערצתי אותה, היות ובמשך קיץ שלם התנזרתי ממש ממתוקים, וגלידה בפרט, ואכלתי כל כך הרבה גזר, עד שיש כמה שיעידו שצבע העור שלי הפך כתום.
ביום ההולדת שלי הגעתי נרגשת ונפעמת אל הגלידרייה המקומית וחיכיתי למפגש האהבה הראשון בחיי. הוא הביט בי ובאוברול שלבשתי לרגע אחד, וניכר שהוא נבהל. כשקם על שתי רגליו הבנתי שלא דיאטה הייתה צריכה להעסיק אותי, כי אם העובדה שאני גבוהה ממנו בשני ראשים, ולזה, לצערי, שום דיאטה לא תעזור.
