דיאטה ממחר?
מי לא אמרה אלפי פעמים שממחר דיאטה? זה הרי אחד המשפטים המוכרים ביותר שאנו אומרים לעצמנו ולפעמים לאחרים על מנת להרגיע מעט את רגשות האשמה שלנו. למה אנחנו לא מצליחות לעשות דיאטה ? למה אנחנו כל הזמן מתייסרות בצורך לרזות, אבל בפועל קשה לנו מאוד להמיר את כל הייסורים, הרגשות אשמה, ה"צריכה" וה"חייבת" לכדי פעולה עקבית והחלטית? מי ששואלת את עצמה את אותן השאלות בדיוק, מוזמנת להמשיך ולקרוא ולבדוק את הנושא עם עצמה.
אם כי רוב האנשים ובעיקר נשים מתעסקות בהתלבטויות בנושא תזונה ו הרזיה בצורה כמעט יומיומית, הרי לרוב האוכלוסיה אין באמת הפרעת אכילה . העיסוק בנושאים של תזונה ודיאטה אינם פתלוגיים, אלא להפך, הם בריאים לחלוטין! שמירה על תזונה נכונה לאורך שנים נמצאה במחקרים כמנבא של בריאות נפשית ופיזית ואיכות חיים בגילאים מבוגרים. השאלה האמיתית היא מהו סוג העיסוק של כל אחת ואחת מאיתנו באוכל?
כאשר העיסוק באוכל כרוך בצורת לשלוט באכילה, להשבית ולדכא את הרעב של הגוף על מנת לרזות, ואינו מאפשר חופשיות, ספונטניות והנאה, אז נוצרת סכמה שדיאטה היא עונש, היא הגבלה. עם זאת, אם מסתכלים על העיסוק באוכל כמשהו חשוב ובסיסי כמו הצורך שלנו לנשום, ומסירים את כל הסכמות והעמדות השליליות סביב אכילה, אז העניין נהיה הרבה יותר פשוט. אנחנו אוכלים גם כדי לחיות וגם כדי להנות. אנחנו צריכים למצוא מה שעושה לנו טוב באכילה- למצוא את המקום המאוזן שלנו מתוך מודעות למה בריא לנו. המודעות מגיעה גם מתוך חקירה פנימית וגם מתוך התייעצות עם גורמים רפואיים או מחקריים.
אם כל אחת ואחת מאיתנו תגדיר לעצמה מדוע כדאי לה לשמור על תזונה נכונה, ומה מפעיל אותה בתוך כל זה, סביר להניח שיהיה לה גם יותר קל ליישם את ההמלצות שלה לעצמה. ברגע שיש איסור חיצוני על אכילה בדמות של דיאטה- כאן מסתבכת התמונה. אנחנו לא עושים דיאטה רק כי אומרים לנו אלא כי אנחנו צריכים לרצות את זה מכל מיני סיבות, לא דווקא חיצוניות אלא פנימיות.
אז במקום להגיד דיאטה ממחר, שבו ותעשו בירור עצמי של מה מניע אתכם באכילה, מה אתן עושות כרגע, ומה אתן חושבות שהיה רצוי עבורכן לעשות תוך שיקולים של הנאה, יצירתיות וספונטניות שמאפשרים המזון והאכילה.
